להבריא כבר

בית חולים זה בהחלט שם מתאים למקום שאני נמצאת בו. בית של המון המון חולים, והאווירה שיש כאן רק גורמת להרגשה שאפילו עוד יותר חולים. החדרים הצפופים עם הווילונות שתמיד קצרים מידי בשביל לתת פרטיות מלאה, אורות הפלורוסנט, החלונות שתמיד נשארים נעולים הווירוסים הרבים והמגוונים שמקיפים אותך מכל כיוון. אני באמת שואלת את עצמי אם נצא מכאן יותר בריאים או יותר חולים.. אני לא מזלזלת ברופאים שבאמת עושים עבודת קודש במסירות ובתנאים מאוד קשים, אבל יש כאן בכל זאת איזושהי בעייתיות בתכנון הכללי. ובכלל כשאומרים בית חולים מתמקדים במחלה ולא בריפוי. נראה לי שאם היינו מנסים במקום בית חולים לבנות בית בריאות כבר הכל היה נראה אחרת. הרי ברור שכדי להבריא צריך כמובן את הטיפול התרופתי והשגחת הרופאים, אבל צריך גם דברים נוספים. קודם כל בידוד משאר הווירוסים שנמצאים מסביב, צריך שהאווירה תהיה טובה ונעימה, אולי שתהיה חנות ספרים בסביבה. צריך תהליך הסברתי שמלמד על מחלות החורף לדוגמה וכיצד ניתן למזער את סיכויי ההדבקה ( ובבקשה תדברו איתי גם על ויטמינים ושיטות טבעיות ולא רק על חיסונים חיסונים חיסונים).

טיפול

הבן שלי מאושפז בסך הכל מאתמול בבוקר, עוד לא שתי יממות, וכבר אני שהגעתי בריאה מרגישה שאיזו מחלה כבר מתחילה להתבשל אצלי בגרון. אבל מילא אני, על הקטן בן השלושה חודשים בסך הכל אני באמת דואגת. שחס וחלילה לא נצא עם עוד חבילת חולי ושנצא כבר מהלופ שמנסים להבריא ממשהו אחד אבל הרופאים נמצאים בלב מגפת הווירוסים ובדרך אליהם הקטנצ'יק סופג גם מהלומות חדשות. אז מה נשאר לי? לקרוא תהילים או ספר הזוהר?

אני לא כל כך יודעת מה אעשה כשנבריא סופסוף אבל בטוח שנצטרך לשנות משהו. למצוא רופא ילדים טוב שיסכים להגיע  הביתה, לחפש שיטות לחיזוק המערכת החיסונית, ללמוד מהחברות שהולך להן יותר טוב. ובעיקר לזכור שיחד עם הכל יש מישהו שמנהל את העולם הזה ויצר את תמונת המציאות הזאת.